השבת נקרא בתורה את פרשת 'דברים'- כשמו של הספר אותו היא פותחת, שמסיים את חמשת חומשי התורה. למעשה כמעט כל חומש דברים הוא סיכום מפורט של משה רבנו של ארבעת החומשים שסיימנו בשבת הקודמת. הכל כהכנה לכניסה לארץ ישראל, ביחד עם קבלת המצוות אותן יצטרכו לקיים בה.

בין הדברים מזכיר משה את הקושי שלו להתנהל לבדו בצורה ריכוזית בניהול הסכסוכים של עם ישראל, ואת תהליך ביזור הסמכויות שעשה בברכת הקב"ה. התורה מתארת את התכונות הנדרשות מהמנהיגים הממונים: "חכמים ונבונים". רש"י מסביר את ההבדל בין שתי התכונות ומסביר שחכם דומה לסוחר שיושב במקומו וממתין לקונים, לעומת הנבון שבכל רגע פנוי, עסוק בגיוס לקוחות נוספים.

ההשוואה הזו לאיש המכירות, מסייעת להבין את הדרישות מאותם הדיינים: על מנת להכריע בשאלות משתנות בכל זמן, לא מספיק רק ללמוד תורה ולענות רק על פי הנכתב בה תוך קיבעון מחשבתי ואנאכרוניזם. הדיין נדרש פעמים רבות להגדיל ראש ולספק פתרונות יצירתיים לסיטואציות וחידושים שאין להם מענה מפורש בתורה.

ההשוואה לסוחר הנבון והיצירתי היא לקח עבורנו, לגבי הגדלת הראש שנדרשת מאיתנו, על מנת להתאים את עצמנו למציאות המשתנה. עלינו לזכור שהתורה אינה ספר היסטורי, אלא כזו שמספקת מענה למודרניזציה ולכל חידוש טכנולוגי. עלינו להישען על אותם מנהיגים 'נבונים' כדי למצוא בתורה את המענה לחיי היום יום שלנו.